נכות בשריר האדוקטור לונגוס לפי סעיף 51(4) בביטוח הלאומי

פגיעה בשריר המתוויך הארוך, המוכר בשמו הלועזי Adductor Longus, היא אחת הפגיעות האורתופדיות הנפוצות בענף הירך, והיא עלולה לגרום להגבלה תפקודית משמעותית בהליכה, בעמידה ובפעילות גופנית. מי שנפגע בשריר זה כתוצאה מתאונת עבודה, תאונת דרכים או פגיעה נזיקית אחרת, עשוי להיות זכאי להכרה באחוזי נכות מטעם המוסד לביטוח לאומי. במאמר זה נסביר מהו שריר האדוקטור לונגוס, כיצד נגרמת פגיעה בו, וכיצד ביטוח לאומי קובע את אחוזי הנכות בהתאם ל"ספר הליקויים".

מהו שריר האדוקטור לונגוס ומה תפקידו?

שריר האדוקטור לונגוס (השריר המתוויך הארוך) הוא שריר קדמי הממוקם בחלקה הפנימי של הירך, והוא חלק מקבוצת השרירים המקרבים (Adductors) הכוללת גם את האדוקטור ברוויס, האדוקטור מגנוס ואת השריר העדין (Gracilis). תפקידו העיקרי של השריר הוא ביצוע פעולת הקירוב (Adduction) של מפרק הירך, כלומר קירוב הרגל אל קו האמצע של הגוף, וכן סיוע בייצוב האגן במהלך הליכה, ריצה וביצוע תנועות סיבוביות. בשל מיקומו ותפקודו, שריר זה נחשף לעומסים גבוהים בפעילויות כגון ריצה, בעיטה בכדור, החלקה או שינויי כיוון מהירים, ולכן הוא אחד השרירים הנפגעים בתדירות הגבוהה ביותר בענפי ספורט הכוללים ריצה ובעיטות, וכן בתאונות עבודה ותאונות דרכים המערבות מכת חבטה ישירה לירך או תנועת פיתול פתאומית.

מנגנוני פגיעה נפוצים בשריר המקרב הארוך

פגיעות בשריר האדוקטור לונגוס מתחלקות בדרך כלל לשלוש קטגוריות עיקריות: מתיחת יתר (Strain) חדה – קרע חלקי או מלא בסיבי השריר או בגיד, המתרחש לרוב בעקבות תנועה פתאומית, בעיטה או שינוי כיוון חד. פגיעה טראומטית ישירה – חבלה ישירה לאזור הירך הפנימית כתוצאה מתאונת דרכים, נפילה או פגיעה בתאונת עבודה. תסמונת שימוש יתר כרונית (Overuse) – דלקת גידים כרונית (Tendinopathy) המתפתחת בעקבות עומס חוזר לאורך זמן, שכיחה בעיקר אצל ספורטאים ועובדים המבצעים תנועות חוזרות.

חומרת הפגיעה נמדדת לרוב בשלוש דרגות קליניות: דרגה 1 (מתיחה קלה), דרגה 2 (קרע חלקי) ודרגה 3 (קרע מלא), כאשר דרגת הפגיעה משפיעה ישירות על משך הטיפול, מידת ההגבלה התפקודית ובהמשך גם על אחוזי הנכות שייקבעו.

כיצד ביטוח לאומי קובע אחוזי נכות בגין פגיעה באדוקטור לונגוס?

הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי קובעת את אחוזי הנכות בהתאם ל"ספר הליקויים" (התוספת לתקנות הביטוח הלאומי הקובעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), המפרט לכל ליקוי רפואי טווח אחוזים מוגדר. פגיעות בשרירי הגפיים התחתונות, לרבות שריר האדוקטור לונגוס, נבחנות במסגרת סעיף 51 לספר הליקויים, העוסק ב"שרירי הגפיים התחתונים" ומחולק לעשר תת-קבוצות שרירים.

סעיף 51(4) – השריר המתוויך הארוך (Adductor Longus) וקבוצתו

תת-הסעיף הרלוונטי לפגיעה בשריר האדוקטור לונגוס הוא סעיף 51(4), הכולל את קבוצת השרירים המקרבים: השריר המתוויך הארוך (Adductor Longus), השריר המתוויך הקצר (Adductor Brevis), השריר המתוויך הגדול (Adductor Magnus) והשריר העדין (Gracilis). הוועדה הרפואית בוחנת את מידת ההגבלה התפקודית שנותרה בעקבות הפגיעה, ובהתאם לכך קובעת את דרגת החומרה: קלה, משמעותית או חמורה.

טבלת אחוזי הנכות לפי סעיף 51(4)

• דרגת חומרת הפגיעה קלה (מינורית) הגבלה קלה בטווח התנועה, כאב מאמץ בלבד, ללא השפעה משמעותית על תפקוד יומיומי אחוז נכות רפואית עד 10%.
• דרגת חומרת הפגיעה משמעותית (ניכרת) הגבלה בינונית בטווח התנועה, חולשה בקירוב הירך, כאב בפעילות מתונה אחוז נכות רפואית עד 20%.
• דרגת חומרת הפגיעה חמורה הגבלה ניכרת או קרע מלא שלא שוקם באופן מלא, חולשה משמעותית, כאב כרוני המפריע לתפקוד אחוז נכות רפואית עד 30%.

חשוב להדגיש: האחוזים המפורטים בטבלה הם "עד" תקרה מסוימת, ובפועל הוועדה הרפואית קובעת אחוז מדויק בתוך הטווח בהתאם לממצאים הקליניים, לתוצאות בדיקות ההדמיה (MRI או אולטרסאונד), ולמידת ההגבלה התפקודית בפועל.

גורמים המשפיעים על גובה אחוזי הנכות שייקבעו

מספר גורמים משליכים על ההחלטה הסופית של הוועדה הרפואית: תיעוד רפואי מלא – סיכומי בדיקות הדמיה (MRI, אולטרסאונד), מכתבי רופא אורתופד, וסיכומי טיפולי פיזיותרפיה. משך תקופת אי-הכושר – ככל שתקופת ההחלמה ואי-הכושר ארוכה יותר, כך מתחזקת הטענה לפגיעה חמורה יותר. הגבלת טווח תנועה מתועדת – מדידות זוויתיות של טווח הקירוב וההרחקה של הירך, כפי שנמדדות על ידי רופא מומחה. השפעה תפקודית על חיי היומיום ועל העיסוק – יכולת הליכה, עמידה ממושכת, עלייה במדרגות וחזרה לעיסוק קודם. פגיעות נלוות – במקרים בהם קיימת גם פגיעה עצבית או פגיעה במפרק הירך עצמו, ניתן לעיתים לצבור אחוזי נכות נוספים מסעיפים משיקים, כגון סעיף 48 (מפרקים גדולים) או סעיף 32 (עצבי גפיים תחתונים).

תהליך הגשת התביעה לביטוח הלאומי

הגשת תביעה להכרה בנכות בגין פגיעה בשריר האדוקטור לונגוס כוללת מספר שלבים מרכזיים: איסוף תיעוד רפואי – יש לרכז את כל המסמכים הרפואיים הרלוונטיים מרגע הפגיעה ועד היום, כולל חדר מיון, בדיקות הדמיה, מכתבי מומחה וסיכומי טיפול. הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי – בהתאם לסוג האירוע (תאונת עבודה, תאונת דרכים או פגיעה אחרת), יש להגיש את הטופס המתאים בצירוף התיעוד הרפואי. התייצבות בפני הוועדה הרפואית – בוועדה נבדק טווח התנועה, נבחנת עוצמת השריר, ונבחנת ההשפעה התפקודית של הפגיעה. קבלת החלטת הוועדה – במידה והתובע אינו מרוצה מהאחוז שנקבע, עומדת בפניו האפשרות להגיש ערר או ערעור לוועדה רפואית לעררים. מסמכים רפואיים מומלצים לחיזוק התביעה

כדי למקסם את סיכויי ההכרה באחוז הנכות המרבי האפשרי, מומלץ לצרף לתביעה:

דוח בדיקת MRI או אולטרסאונד המתעד את מידת הקרע או הדלקת בשריר. חוות דעת של רופא אורתופד המפרטת את מידת ההגבלה התפקודית. סיכומי טיפולי פיזיותרפיה ותיעוד תהליך השיקום. תיעוד של תקופות אי-כושר עבודה שהונפקו על ידי רופא תעסוקתי או רופא מטפל.

שאלות נפוצות

האם ניתן לקבל נכות גם אם הפגיעה כבר טופלה והשתפרה?

כן. גם לאחר סיום הטיפול, ייתכן שיוותר ליקוי תפקודי קבוע כגון הגבלת תנועה או חולשה בשריר, אשר עשוי לזכות באחוז נכות בהתאם למידת ההגבלה שנותרה, גם אם הכאב החריף חלף.

מהו האחוז המקסימלי שניתן לקבל בגין פגיעה בשריר האדוקטור לונגוס בלבד?

בהתאם לסעיף 51(4) לספר הליקויים, האחוז המקסימלי בגין פגיעה בקבוצת השרירים המקרבים (כולל האדוקטור לונגוס) עומד על עד 30%, במקרה של פגיעה חמורה עם הגבלה תפקודית משמעותית ומתועדת.

האם אפשר לצרף אחוזי נכות מסעיפים נוספים בנוסף לסעיף 51?

כן. במקרים בהם קיימת פגיעה נלווית, כגון פגיעה עצבית, פגיעה במפרק הירך או פגיעה בגב התחתון כתוצאה מאותו אירוע, ניתן לבקש מהוועדה לשקלל אחוזי נכות נוספים מסעיפים רלוונטיים אחרים, בהתאם לכלל השילוב הנהוג בביטוח הלאומי.

מה קורה אם הוועדה הרפואית קבעה אחוז נכות נמוך מהמצופה?

במקרה כזה ניתן להגיש ערר לוועדה רפואית לעררים בתוך המועדים הקבועים בחוק, ומומלץ להיעזר בליווי משפטי ורפואי מקצועי כדי לחזק את הטיעונים ולהציג תיעוד רפואי נוסף התומך באחוז נכות גבוה יותר.

סיכום

פגיעה בשריר האדוקטור לונגוס עלולה להשפיע באופן משמעותי על התפקוד היומיומי, ובמקרים המתאימים מזכה בהכרה באחוזי נכות מטעם המוסד לביטוח לאומי בהתאם לסעיף 51(4) לספר הליקויים, בטווח שבין 10% ל-30% בהתאם לחומרת הפגיעה. הכרה מיטבית בנכות תלויה במידה רבה באיכות התיעוד הרפואי, בבדיקות ההדמיה ובאופן שבו מוצגת ההשפעה התפקודית של הפגיעה בפני הוועדה הרפואית. מי שנפגע בשריר זה ומבקש למצות את זכויותיו מומלץ שיפנה לייעוץ משפטי מקצועי המתמחה בתביעות ביטוח לאומי, לצורך בניית תיק ראיות מיטבי והגשת התביעה באופן שממקסם את סיכויי ההכרה באחוז הנכות המגיע לו על פי דין.