אחוזי נכות על הלשון לפי סעיף 73(5) לתקנות בביטוח לאומי

פגיעה בלשון אינה מסתכמת בכאב מקומי. היא יכולה להשפיע על אכילה, דיבור, תחושה, הנאה ממזון ולעיתים גם על הביטחון העצמי בעבודה ובחברה. כשמדובר בתאונת עבודה או במחלת מקצוע מוכרת, אחוזי נכות על הלשון לפי סעיף 73(5) לתקנות ביטוח לאומי עשויים להיות חלק מרכזי מהערכת הנזק הרפואי – אך רק אם מציגים לוועדה תמונה מלאה, מדויקת ומתועדת.

מה קובע סעיף 73(5) לגבי פגיעה בלשון?

סעיף 73 לתקנות הביטוח הלאומי עוסק בליקויים בלשון. סעיף קטן 73(5) מתייחס להפרעה בחוש הטעם, וקובע בדרך כלל 10% נכות רפואית בגין ליקוי זה, אולם בנוסף יש אחוזי נכות על איבוד לשון וזה לשון הסעיף:

א. איבוד פחות ממחצית הלשון –

( I ) בלא השפעה בולטת על הדיבור והבליעה 10%

( II ) עם השפעה בולטת על הדיבור והבליעה 20%

ב. איבוד מחצית הלשון או יותר מכך –

( I ) בלא איבוד מוחלט של הדיבור והבליעה 40%

( II ) עם איבוד מוחלט של הדיבור והפרעה ניכרת בבליעה 60%

 

המשמעות אינה שכל תחושת טעם שונה או זמנית מזכה אוטומטית באחוזי נכות. הוועדה הרפואית בוחנת אם מדובר בהפרעה ממשית, אם היא נותרה לאחר תקופת ההחלמה, האם קיים קשר סיבתי לפגיעה שהוכרה, ומה עולה מהתיעוד הרפואי. פגיעה יכולה להיגרם, למשל, מחבלה בפה או בראש, מכוויה, מטיפול רפואי, מפגיעה עצבית או מחשיפה במסגרת העבודה.

חשוב להבדיל בין ההפרעה בחוש הטעם לבין ליקויים אחרים בלשון. קושי בדיבור, כריתה חלקית של הלשון, פגיעה בתחושה, צלקת מכאיבה או הפרעה בלעיסה עשויים להיבחן לפי סעיפים אחרים בתקנות. לכן, אין להסתפק באמירה כללית של "נפגעתי בלשון". צריך לזהות את הליקוי המדויק ואת השפעתו בפועל.

אחוזי נכות על הלשון לפי סעיף 73(5): מה בודקת הוועדה?

הוועדה הרפואית אינה אמורה לקבוע אחוזים לפי תחושה כללית בלבד. היא תתבסס על המסמכים, על הבדיקה הקלינית ועל התלונות שנרשמו לאורך הטיפול. תיעוד שנכתב סמוך לפגיעה, מעקב אצל רופא אף-אוזן-גרון או מומחה מתאים, תוצאות בדיקות ותיאור עקבי של אובדן או שינוי בטעם – כל אלה יכולים להיות משמעותיים.

כדאי להגיע לוועדה עם מסמכים שמציגים רצף ברור: מה אירע, אילו תלונות הופיעו, אילו טיפולים ניתנו, ומה נותר גם לאחר ההחלמה. אם הפגיעה משפיעה על תזונה, על עבודה הכוללת טעימה או הכנת מזון, על חשיפה לריחות ועל איכות החיים, יש להסביר זאת באופן ענייני ומדויק.

אין צורך להפריז, אך גם אין מקום להמעיט. מי שאומר בוועדה שהכול "בסדר" מתוך לחץ או רצון לסיים מהר, עלול לפגוע ביכולת להוכיח את מצבו בהמשך.

האם 10% נכות רפואית מזכים בתשלום?

כאשר מדובר בפגיעה שהוכרה כפגיעה בעבודה, קביעה של 10% נכות צמיתה עשויה לזכות במענק נכות מעבודה חד-פעמי. ככלל, דרגת נכות צמיתה בשיעור 9% עד 19% מזכה במענק, בעוד שדרגת נכות של 20% ומעלה עשויה להקים זכאות לקצבה חודשית.

גובה המענק אינו נגזר רק מאחוזי הנכות. הוא מושפע גם מהשכר המבוטח לפני הפגיעה ומנתונים נוספים בתיק. בנוסף, 10% בגין הפרעת טעם יכולים להצטרף לליקויים נוספים שנגרמו באותה תאונה, אך אופן החישוב של כמה נכויות אינו תמיד חיבור פשוט של האחוזים.

יש גם מצבים שבהם הפגיעה הרפואית אינה מתורגמת מיד לפיצוי בפועל. לדוגמה, אם התאונה לא הוכרה כתאונת עבודה, אם הקשר בין הפגיעה להפרעת הטעם לא הוכח, או אם הוועדה קובעת שהליקוי זמני בלבד. לכן יש חשיבות לא רק לסעיף הנכון, אלא לניהול נכון של התביעה כבר מהשלב הראשון.

טעויות שעלולות לעלות ביוקר

טעות נפוצה היא להגיש לוועדה רק מסמכים המתארים את הפציעה הראשונית, בלי תיעוד מאוחר שמוכיח שהפרעת הטעם נמשכת. טעות אחרת היא להתמקד בפצע או בכאב, אך לא לתאר את אובדן הטעם עצמו ואת השלכותיו היומיומיות.

יש נפגעים שמגיעים לוועדה בלי לעיין בחומר הרפואי או בלי להבין איזה סעיף רלוונטי למצבם. אחרים מניחים שאם נקבעו 10% נכות, זה סוף הדרך. בפועל, לעיתים יש מקום לבחון אם קיימים ליקויים נוספים, אם הנכות נקבעה כזמנית למרות שהמצב נמשך, או אם נפלה טעות בקביעת הוועדה.

כשפגיעה קטנה לכאורה משנה את החיים

פגיעה בחוש הטעם עשויה להישמע שולית למי שלא חווה אותה, אך עבור הנפגע היא יכולה להיות קבועה ומכבידה. ההליך מול ביטוח לאומי דורש דיוק רפואי ומשפטי, במיוחד כשיש צורך להוכיח קשר בין התאונה לבין הליקוי שנותר.

אם אתם מתמודדים עם פגיעה בלשון לאחר תאונת עבודה, אל תתנו לחוסר הוודאות לנהל אתכם. אספו תיעוד, שמרו על רצף טיפולי, והציגו את מצבכם כפי שהוא – בצורה ברורה, מלאה וללא ויתור על הזכויות שעשויות להגיע לכם.